החלטה בתיק בש"א 1353/07

1. לפני  בקשה להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת אי תשלום אגרה.

2. המשיבים הגישו תביעה נגד המבקש (להלן: " הבנק"), אשר הוכתרה " כספית, נזיקית, חוזית, עשיית עושר ולא במשפט". הסעד המבוקש הינו פסק דין הצהרתי לפיו אין המשיבים חבים דבר לבנק.

3. בכתב התביעה מגוללים המשיבים את ההתנהגות  הפסולה של הבנק לטענתם אשר גרמה להם לנזקים ניכרים. בהקשר זה נטען, בין היתר, כי הבנק ניצל את חוסר תמימותו והבנתו של המשיב בעיסקאות מסוג פורוורד ודרבן אותו ל"המר", על סכומי כסף עצומים, תוך שהבנק הוא שקבע למשיב את העיסקאות שתתבצענה, סכומן וצורת ההימור.

המשיבים טוענים כי בגין מעשי הבנק, הפסיד המשיב סך של 600,000 דולר, סעיף 42 לכתב התביעה, שצבר ריביות לרבות חריגותו ובאופן שהסכום הצטבר לסך של 1 מיליון דולר.

המשיבים מייחסים לבנק הפרת חובות מתחום דיני הבנקאות, כגילוי נאות, פגיעה בנסיבות מיוחדות, הפרת כללי יעוץ בהשקעות, עשיית עושר ולא במשפט.

בסעיף 102 לכתב התביעה עותרים המשיבים לחייב את הבנק בנזק הנתבע בסך של 1 מיליון דולר שהוא כאמור בסעיף 104 : " הנזק הוא מיליון דולר שהפסיד התובע 1 בחשבון". מוסיפים המשיבים וטוענים כי למשיב 1 נגרמו נזקים עקיפים, אך אלה אינם נתבעים. בהמשך כתב התביעה מודיעים המשיבים כי הם מקזזים מהסכום המגיע להם מהבנק את יתרת החוב בחשבונם בסך של 900,000 דולר, תוך שמכחישים את נכונותה.

בשולי כתב התביעה נטען כי המשיבים שומרים על זכותם להוסיף סכומים לתביעה לאחר שיקבלו מסמכים מהבנק ויוכלו להגיש חוות דעת מתאימה.

4.   המשיבים שילמו אגרה לפי "הליך ששווי הסעד המבוקש בו אינו ניתן לביטוי בכסף". בהתאם שילמו המשיבים אגרה בסך של 825 ש"ח בלבד, לפי הוראת סעיף 8(א) לתוספת הראשונה וסעיף 3 לתוספת השניה של תקנות האגרות תקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח- 1987 (להלן: " תקנות האגרות"), שהיו בתוקף בעת הגשת התביעה.

5. הבקשה הועברה לתגובת המשיבים ובהמשך ביקשתי כמקובל את עמדת הפרקליטות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, למעשה הדברים לטעמי ברורים ביותר ואין ממש בטענות המשיבים. לא יכול להיות ספק כי אלה הגישו תביעה כספית במסווה של סעד הצהרתי ובאופן העומד בניגוד מפורש לתקנות החלות כמו גם להלכה.

6. כאמור, בכתב התביעה טוענים המשיבים באופן חד משמעי כי הבנק גרם להם לנזק מצטבר בסך של  מיליון דולר. לפנינו איפוא תביעה כספית לסכום קצוב, ולפיו יש לזכות את המשיבים בסך האמור ולקזזו מהמגיע מהם לבנק. אין כל רלוונטיות אם העתירה היא לחיוב הנתבע לשלם את הסכום או לקזז מהנתבע את הסכום האמור, שכן עסקינן בתביעה לסכום כספי.

גם אין חשיבות לאופן בו כינו המשיבים את כתב התביעה, והכותרת לו, שכן יש לבדוק את מהות התביעה. התביעה היא כספית במהותה ואין בהכתרתה כסעד הצהרתי כדילשנות, שכן שומה על בית המשפט לבדוק את המהות. בהקשר זה אפנה לה"פ 1192/03 בובליל נ' קרני ואח' :

" סעד ביטול הסכם החלפת המניות ...אם יתקבל - נפקותו הינה השבה, שניתן לאמוד אותה בכסף, וגם בעבורה לא שולמה אגרה." (אמנם בית המשפט לא ראה לקבל את הטענה אך זאת מטעם אחר שאינו קשור לעניין).

7. המשיבים מחוייבים בתשלום אגרה לפי הנגזר מהסכום שנטען שיש לזכות אותם או לקזז כנגד הבנק. אוסיף, אין ספק כי אם עמדת המשיבים תתקבל, אזי יהיה הבנק מחוייב לשלם להם את הסך של מיליון דולר או לקזזו מהסכום המגיע לו. כך או כך, משמעות הדבר, חיוב כספי, ולכן את האגרה יש לחייב לפי הסכום האמור ובהתאם לפריט של "תביעה לסכום כסף קצוב" לפי הוראת סעיף 3(א) לתקנות האגרות. 

יפה בהקשר זה ההלכה שנקבעה בעניין רע"א 783/05 ענבי נ' קורן , לפיה:

" ודומה כי כך יש לפרש (ראו רע"א 9646/04 חסקי נ' מיכלסון הנזכרת) - משעה שבסעד כספי ישיר הנתבע על-ידי המשיבים עסקינן, אין זה עניין הנתון לשומה כספית גרידא, ללא שגלומה בו תביעה כספית המצדיקה אגרה בהתאם".

מעבר לדרוש

8.   ההלכה הפסוקה לא הכירה בזכות תובע להגיש תביעה לסעד הצהרתי אם הוא יכול לתבוע את הסעד הכספי. קל וחומר במקרה שלפני בו המשיבים נקטו לטעמי בסעד כספי אף שהכתירו אותו מתן סעד הצהרתי הוא רק שלב אחד במסגרת הסכסוך שבין הצדדים, ועל בית המשפט לבחון, האם יש בידי מבקש הסעד ההצהרתי לעתור לסעד אופרטיבי. בע"א 4076/00 נצחון ציפורה בראשון בע"מ נ' זמברובסקי בע"מ, פ"ד נו(3) 41, בעמ' 47 :

"הלכה היא כי סעד הצהרתי הוא סעד שבשיקול דעת. בבואו לשקול אם ליתן סעד הצהרתי על בית המשפט לבחון, בין היתר, אם יש בידי המבקש לעתור לסעד אופרטיבי, ואם התשובה לכך היא בחיוב, משמע שהסעד שנתבקש הוא חלקי, ובית המשפט ייטה, בדרך כלל שלא לתתו."